קיקבוקס – האימון שהחזיר לי את החיוך: סיפור על כושר, ביטחון וכפפות

אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים שאעמוד בכיתה ואכה בשק אגרוף לעיני כולם – הייתי צוחק בחוסר אמון. אני, דורון, בן 40, מנהל בהייטק, שתמיד העדיף לשבת מול מחשב מאשר לעשות ספורט? זה נשמע הזוי. אבל הנה אני היום, לא מפספס אף שיעור קיקבוקס שבועי, מזיע, חובט, ובעיקר – נהנה מכל רגע.

למצוא את הניצוץ מחדש

הסיפור שלי עם קיקבוקסינג התחיל די במקרה. אחרי גיל 35 התחלתי להרגיש את הגוף מאותת: כאבי גב מצטברים מישיבה ממושכת, כושר בירידה, ומשקל שזוחל למעלה. נרשמתי לחדר כושר אבל השתעממתי על ההליכון. ניסיתי כמה שיעורי ספינינג וזומבה, אבל זה לא "תפס" אותי. יום אחד, חבר טוב הציע לי להצטרף אליו לשיעור קיקבוקס (אימון המשלב תרגילי אגרוף ובעיטות בקצב אירובי). הוא התעקש שזה כיף ושזה יעשה לי רק טוב. החלטתי לבוא רק פעם אחת לנסות – ומאותו רגע התאהבתי.

מצאתי את עצמי בשיעור הראשון קצת אבוד – לא הכרתי את התנועות, וחששתי שאני נראה טיפשי. אבל המדריך, בחור אנרגטי בשם אלכס, הרגיע מיד את החדשים: "לאט לאט, תלמדו את הבסיס, הכי חשוב שתיהנו ותתנו את מה שאתם יכולים." ואכן, תוך כמה דקות של חימום וקפיצות קלות, כבר חייכתי. כשעברנו לתרגול בעיטות על שקי אגרוף עומדים, הרגשתי פתאום גל של אדרנלין שלא חוויתי שנים. כל בעיטה ואגרוף ששיגרתי לשק שחררו אצלי המון מתחים שהצטברו. בסוף אותו שיעור יצאתי אדום ומזיע, אך עם חיוך ענק שלא הצלחתי למחוק.

מה שמתחיל ככיף הופך לשגרה בריאה

הפכתי את שיעורי הקיקבוקס להרגל קבוע. פעמיים בשבוע, באמצע יום העבודה או אחריו, הייתי מתנתק מהמיילים והפגישות, ולובש בגדי אימון. בתחילה הגוף כאב לי בכל מיני שרירים שלא ידעתי שקיימים, אבל זו הייתה הרגשה "טובה" של שרירים שעובדים. בהדרגה, שמתי לב לשינויים: ירדתי כמה קילוגרמים, הבטן הצטמקה קצת, היציבה שלי השתפרה (פחות כתפיים כפופות מול המחשב), והכי חשוב – מצב הרוח שלי נהיה טוב יותר. הקולגות בעבודה התחילו לשים לב: "דורון, מה קרה שאתה כל כך מרוצה לאחרונה?" ואני רק חייכתי וסיפרתי להם על הקיקבוקס.

בשיעורים עצמם גם התקדמתי. מהתחלה מהוססת שבה הייתי מסתכל על אחרים כל הזמן כדי להבין את התרגילים, הגעתי למצב שאני מוביל קומבינציות שלמות של אגרוף-אגרוף-בעיטה בלי להתבלבל. המדריך אלכס אפילו השתמש בי להדגמות לפעמים. הרגשתי גאווה עצומה כשיכולתי לבעוט גבוה כמו הצעירים, או להחזיק מעמד בסיבולת לאורך כל מקטע אירובי קשה. הקיקבוקס הפך להיות לא רק אימון בשבילי, אלא גם סוג של מדיטציה בתנועה – שעה שבה אני לא חושב על שום דבר חוץ מהתנועות, הנשימות והמוזיקה הקצבית ברקע.

ציוד ותחושת מקצועיות

באיזשהו שלב, אחרי כמה חודשים, החלטתי להשקיע קצת בציוד אישי. אמנם במועדון סיפקו לנו כפפות אגרוף ישנות ומגיני רגליים משותפים, אבל אני רציתי זוג משלי – שיהיה במידה שלי, נוח ונקי. נזכרתי בחנות מקצועית ששמעתי עליה בשם 'לב הספורט'. אחד המתאמנים הוותיקים סיפר לי שהוא קנה שם ציוד ושהם המומחים בארץ לציוד אומנויות לחימה (כולל זה שהם מקימים זירות לחימה ומתקני אימון בכל הארץ). אז נסעתי לסניף שלהם בתל אביב.

בחנות 'לב הספורט' התנסיתי בכפפות אגרוף מסוגים שונים. בחרתי כפפות 14oz שהרגישו לי נוחות ותומכות בפרק כף היד, וגם זוג תחבושות ידיים איכותיות כדי לשמור על הידיים. בנוסף, רכשתי מגן שיניים (בכל זאת, גם בקיקבוקס לפעמים קורה שמישהו מתלהב ונותן בטעות מכה חזקה מדי בפרצוף במהלך אימון זוגי...). הצוות בחנות אפילו נתן לי טיפים על איך לשמור על הציוד – לאוורר את הכפפות אחרי כל אימון כדי למנוע ריחות, ולשטוף מדי פעם את מגן השיניים במים פושרים.

לחזור לשיעור עם הציוד החדש היה סיפוק קטן בפני עצמו. פתאום הרגשתי קצת יותר "מקצוען". האגרופים שלי על השק היו מוצקים יותר עם הכפפות החדשות, וידעתי שגם אני מוגן יותר. כמובן שהקיקבוקס הוא ספורט חובבני בשבילי, אבל התחושה שמשקיעים בעצמך נותנת עוד דרייב. גם המדריך שם לב ושיבח אותי על הרצינות.

יותר מסתם אימון – דרך חיים

היום, כשאני מספר על החוויה שלי עם קיקבוקס, אני מרגיש שאני מספר על שינוי חיים. זה אולי נשמע מוגזם למי שלא מתאמן, אבל הקיקבוקס באמת שינה אותי. הוא הזכיר לי כמה כיף לזוז, להזיע, לאתגר את עצמי. הוא עזר לי למצוא איזון בין העבודה התובענית לבין הזמן לעצמי. דרך הקיקבוקס גם הכרתי חברים חדשים – אנשים ממגוון תחומים וגילאים, שכולם נפגשים כדי לבעוט ולהכות בקצב המוזיקה, ולצחוק ביחד כשמתבלבלים בצעד.

אפילו המשפחה שלי הרוויחה מזה: יש לי יותר אנרגיה לשחק עם הילדים, וסבלנותי השתפרה. במקום לחזור עצבני מיום עמוס, אני מגיע הביתה רגוע אחרי אימון. אשתי קוראת לקיקבוקס "התרפיה של דורון" – ובצדק. אני מודה לחבר שגרר אותי באותו יום לשיעור ניסיון. שתי כפפות, שק אגרוף וקצב טוב עשו לי מה ששום כדור הרגעה לא יכול היה לעשות. לכל מי ששואל אותי על להתחיל קיקבוקס, אני אומר: אל תהססו. כן, תרגישו מוזר קצת בהתחלה, אולי תבעטו באוויר במקום בשק – אבל עם הזמן תגלו שזה אחד הדברים הכי מהנים ומשחררים שיש. מבחינתי, הקיקבוקס החזיר לי את התשוקה לתנועה ואת החיוך לחיים, וזה שווה הכל.

אין ספק שעם הזמן קיקבוקס הפך מחוג שאני עושה בשביל הכיף לחלק בלתי נפרד משגרת החיים שלי. אני לא יכול לדמיין את השבוע שלי בלי אותו אימון שמשחרר לחצים ומזכיר לי להשקיע בעצמי ובבריאות שלי.