קרב מגע – מסכנה ברחוב ללוחמת בביטחון: הסיפור שלי עם הגנה עצמית

שמי דנה, בת 30 מתל אביב. לפני כשנה חוויתי ערב מפחיד ששינה את מסלול חיי. חזרתי הביתה בחושך מאירוע, ולפתע הבחנתי בגבר חשוד שהולך אחרי. הלב שלי דפק בטירוף. למזלי, לא קרה בסוף שום דבר – אולי הוא רק הלך באותו כיוון – אבל הפחד שחוויתי באותן דקות השאיר בי חותם. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להרגיש חסרת אונים. למחרת כבר התחלתי לחפש פתרון, וכך מצאתי את דרכי אל עולם קרב המגע.

הצעד הראשון – שיעור הגנה עצמית

כשנרשמתי לשיעור ניסיון בקרב מגע, לא ידעתי בדיוק למה לצפות. קרב מגע תמיד נשמע לי דבר אגרסיבי, משהו שקשור יותר לחיילים או לוחמים קשוחים. חששתי שלא אשתלב או שאפחד מדי. אבל האמת הייתה שונה לגמרי: הגעתי לסטודיו צנוע בדרום העיר, שם קיבלה את פניי מדריכה בשם יעל – אישה נמוכה וחייכנית, רחוקה מאוד מהדימוי המאיים שציירתי לעצמי. מיד הרגשתי אווירה של משפחה. בקבוצה היו עוד כמה נשים בגילי, וגם כמה גברים צעירים. התחלנו בחימום קל, ואז יעל לימדה אותנו תנועה פשוטה להשתחררות מאחיזה בפרק כף היד. הייתי המומה כמה מהירה ויעילה הייתה הטכניקה הזו, ואיך אפילו אני – שמעולם לא הרבצתי לאף אחד – הצלחתי בתוך דקות לצאת מאחיזה של בן זוג גדול ממני.

כבר בשיעור הראשון הרגשתי ניצוץ של כוח שלא ידעתי שקיים בי. לא, לא הפכתי בין לילה למומחית בקרב מגע, אבל הבנתי שאולי גם אני יכולה ללמוד להגן על עצמי. ההרגשה הזו, של אני מסוגלת, הייתה שווה הכל.

החוויה הפיזית – וציוד שמעניק ביטחון

האימונים בקרב מגע היו מאתגרים פיזית אבל בהדרגה הגוף שלי התחזק. למדנו לחסום מכות, לתת אגרופים ובעיטות, ואפילו להתמודד עם תרחישים של תקיפה מכל מיני סוגים. בהתחלה כל תרגול כזה הרגיש מלחיץ – למשל, כשהתאמנו על תרחיש של חניקה מאחור, הדופק שלי קפץ מרוב שזה הזכיר לי את אותו פחד ברחוב. אבל ככל שתרגלנו שוב ושוב, הפחד פינה מקום למיומנות ולאינסטינקט. התחלתי לסמוך על הגוף שלי ועל התגובות שלי.

חשוב לציין שחלק בלתי נפרד מתחושת הביטחון באימון הגיע גם מהציוד והמיגון. בקרב מגע, למרות שזה אמור לדמות מצבי אמת, באימונים משתמשים באמצעי הגנה כדי למנוע פציעות: למשל כפפות אגרוף כריפוד בעת תרגול אגרופים, מגיני שיניים, ואצל הגברים גם מגן אשכים בתרגולים אינטנסיביים. המדריכה שלנו הדגישה את חשיבות המיגון – "עדיף כחול קטן ביד מאשר נזק גדול בשן," היא אמרה בחיוך. את הציוד הראשוני שלנו סיפקו לנו בהשאלה במועדון, אבל מהר מאוד רציתי שיהיה לי ציוד אישי, גם מטעמי היגיינה וגם כדי להתאמן בבית בזמני הפנוי.

פניתי לחנות 'לב הספורט' בתל אביב, שאותה הכירה המדריכה יעל. היא סיפרה לי שלב הספורט מתמחים בכל ציוד אומנויות הלחימה והגנה עצמית, ושאפילו נעזרה בהם כדי לצייד את המועדון שלנו במזרני אימונים איכותיים. בחנות עזרו לי לבחור כפפות אגרוף קלות שמתאימות לידיים שלי, מגן שיניים איכותי (כזה שמחממים ומתאימים אישית), וגם מגן אמה כדי להגן מחבטות בעת חסימות. הצוות היה מקצועי וסבלני – ואפילו חלקו איתי סיפורים של מתאמנות אחרות ואיך הציוד הנכון שיפר להן את הביטחון באימונים. בנוסף, שמעתי שהם מקימים זירות לחימה ואולמות מקצועיים בכל הארץ, כך שהרגשתי שאני במקום הנכון ביותר לקבל ציוד והדרכה.

ממתח פחד לביטחון יומיומי

אחרי כמה חודשים של אימוני קרב מגע, שמתי לב לשינוי עצום לא רק בגוף שלי אלא גם בראש ובנפש. אותה בחורה שפעם הייתה ממהרת הביתה בחשש, החלה ללכת ברחוב בביטחון גבוה יותר. זה לא שפתאום חיפשתי צרות – ממש לא. אבל היציבה שלי השתנתה: ראש מורם, עיניים מביטות קדימה ולא ברצפה. הבנתי שאחד מכלי ההגנה העצמית הטובים ביותר הוא שפת הגוף, והיום הגוף שלי משדר "אני בטוחה בעצמי, אל תתעסקו איתי".

באחד הערבים יצאתי לריצה בפארק, ושוב מצאתי את עצמי לבד בחושך בדרך חזרה. הפעם, במקום פחד משתק, הרגשתי שאני דרוכה אבל שלווה. בשקט לעצמי עברתי בראש על כמה תרחישים ומה הייתי עושה אם מישהו היה קופץ מולי פתאום. התחושה הזו – שיש לי תוכנית, שיש לי יכולת תגובה – הייתה עצומה. מזל שלא נאלצתי להשתמש בה, אבל עצם הידיעה שנתתי לעצמי כלים, שיככה בי את הפחד הישן.

העצמה מעבר להגנה עצמית

מעבר לפן הפרקטי של הגנה עצמית, קרב מגע הביא לחיי עוד המון דברים טובים. רכשתי חברים חדשים בקבוצה, ואנחנו תומכים זה בזה גם מחוץ לשעות האימון. אפילו מצאתי את עצמי משתתפת בסדנה למדריכות מתחילות – לא כי אני בהכרח אהיה מדריכת קרב מגע בעתיד הקרוב, אלא פשוט כדי לקחת את היכולות שלי עוד צעד קדימה ולחזק נשים אחרות. הקרב מגע הפך עבורי לתחביב ולדרך חיים: אני מרגישה יותר חזקה, יותר מודעת לסביבה, וגם בכושר הכי טוב שהייתי בו אי פעם.

אני יודעת שלפחדים הישנים שלי כנראה תמיד תהיה פינה קטנה בלב, אבל היום יש לצידם ארגז כלים שלם של ביטחון ומיומנות. בכל פעם שאני נועלת את הכפפות, שמה את המגן שיניים ומתייצבת מול בן זוג באימון, אני נזכרת איפה התחלתי ואיפה אני עכשיו. עבורי, קרב מגע היה הרבה יותר מקורס הגנה עצמית – הוא היה מתנה של ביטחון עצמי ועוצמה אישית, מתנה שאני אמשיך לטפח ולשאת איתי לכל מקום.

אני לא תיארתי לעצמי כמה כוח אמצא בתוכי דרך הקרב מגע. היום, שנה אחרי אותה חוויה מפחידה, אני יכולה רק להמליץ מכל הלב לכל אישה (ולכל גבר) שמרגישים חסרי ביטחון – לכו ללמוד הגנה עצמית. זו השקעה שמחזירה את עצמה בכל יום, בתחושת השליטה, בשלווה ובידיעה שיש לכם את הכלים להגן על עצמכם כשתצטרכו.